המועדון    הוצאת אוב    סיפורים קצרים    פרויקט אנאנ    קריימת'ינק - הראלדו    מאמרים    מפת האתר
יאיר אור

ראיון עם סשה המרמן, חבר הוועד להצלת אנשי הרמזורים

"לסיום התוכנית שלנו הבוקר אנחנו רוצים לשוחח עם סשה המרמן, חבר הוועד להצלת אנשי הרמזורים. השבוע התבשרנו כי ועדת הרפורמה, הוועדה שבוחנת מאז נובמבר האחרון היבטים שונים של חיינו, קיבלה גם מנדט לבחון את סוגיית הרמזורים להולכי רגל, וזו הזדמנות מצוינת לשמוע קצת מה קורה בעולם בעניין זה. שלום לסשה המרמן".

"שלום".

"אולי נזכיר, לטובת מי שאינם מכירים את ההיסטוריה של הוועד שלכם, כי הוא נוסד בהקשר של איחוד גרמניה, של פירוק הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. בעקבות האירועים הדרמטיים שכולנו עקבנו אחריהם אז בעניין רב, עלתה גם הצעה להחליף את הרמזורים להולכי רגל שהיו נהוגים בגרמניה המזרחית ברמזורים של מערב גרמניה. הוועד שלכם הצליח בעצם להכשיל, או לפחות לעכב, את התוכנית הזאת".

"כן, תראי דלית, אנחנו נזעקנו בראש ובראשונה נגד הניסיון למחוק מקרנות הרחוב את הייצוג הוויזואלי של אנשי הרמזורים של מזרח גרמניה, של האיש הירוק והאיש האדום. את הוועד הקים בקיץ 1996 וולפגאנג נוימן עם עוד שישה חברים, שהחליטו שצריך לעשות מעשה. מאוחר יותר הצטרפו למאבק אנשים רבים, ברמות שונות של מעורבות".

"למה בעצם היה חשוב לכם לשמור על הרמזורים של מזרח גרמניה?"

"אני חושב שהדחף הראשוני ביותר שלנו היה קודם כל אהבה לאנשי הרמזורים של המזרח. הם היו קודם כל חמודים מאוד. האיש הירוק היה שמנמן כזה עם כובע שהולך בנחישות משעשעת, כשהוא מושיט לפנים ספק זרוע ספק איבר מין ענקי, ולעומתו האיש האדום הצטיין, כפי שאמר יורגן האייר, בזמנו שר התחבורה של זאקסן-אנהאלט, בקווי מתאר כמעט דֶמוניים - גם הוא שמנמן, גם הוא חובש כובע, אבל הזרועות שלו פרושות לצדדים כמעין איקונין צלוב שלא היה ולא נברא החוסם את הדרך בגופו. קשה להעדיף על פניהם את הדמויות חסרות המין והחן של המערב. גם הפעילות שלנו רובה ככולה התמקדה בעיקר בטיפוח החיבה והאהדה לאנשי הרמזורים: חלוקת תמונות שלהם, כרזות, גלויות, חולצות ומחזיקי מפתחות עם דמויותיהם".

"אבל המאבק שלכם היה גם משהו מעבר לזה, אולי רצון לשמר את המורשת של גרמניה המזרחית".

"כן, בפירוש. תראי, קראו לזה איחוד גרמניה, והיינו אמורים לשמוח בגלל זה, אבל מבחינתנו סגרו לנו את המדינה. לא היו כאן שתי מדינות שהתאחדו, אלא מדינה אחת שהשתלטה על מדינה שנייה. הסיפור היום של גרמניה הוא הסיפור של גרמניה המערבית, שאנחנו רק מסתפחים אליו, לא יותר. מהבחינה הזאת אני מרגיש שאין לי בית פוליטי, שהקנצלר והפרלמנט לא מייצגים אותי כמי שמוכנים לקחת גם את המורשת שגדלתי בה. גם הגורמים שנלחמו בנו היו אנשים שלא היו מוכנים להקשיב לסיפור שלנו. הנה, אחת התגובות שקיבלנו, ושגם מופיעות פה בספר, הוא של איזה מערב ברלינאי שכותב: 'מה????? החרא המזרחי אמור להיראות טוב? מי שאוהב את המעוותים האלה מן המזרח, אוהב גם את מפלגת האחדות הסוציאליסטית של גרמניה, את הלניניזם, ובאמת לא מבין בכלום. מי שרוצה מארקים גרמניים, חייב גם למסור את האנשונים המפגרים שלו. תחי מערב ברלין החופשית!'"

"טוב, בוא לא ניכנס לעניינים פוליטיים. נישאר בנושא שלנו, שהוא אנשי הרמזורים. נראה שמרוב התלהמות שכחנו את הדבר הכי חשוב, והוא הבטיחות בדרכים".

"ללא ספק הבטיחות בדרכים היא הדבר החשוב ביותר, ודווקא כאן לדעתי המאבק שלנו יותר מצודק. אחד הדברים החשובים ביותר מבחינת הבטיחות הוא שהאור הירוק והאור האדום ייראו היטב. ודווקא בזכות השמנמנות והכובע והזרועות המושטות של האנשים במזרח גרמניה, שטח האור ברמזורים היה גדול במיוחד. אם אנחנו משווים אותם לאיש האירופי החדש, האיש שאמור עכשיו להיכנס בהדרגה לרמזורים בכל אירופה, שהוא רזה מאוד, כחוש מאוד, עם ראש כדורי וקטן, ומצמיד כל הזמן את זרועותיו לגופו, שטח האור ברמזורים של מזרח גרמניה מגיע ליותר מפי שניים ממנו. בנוסף, האיש האדום האירופי עומד עמידת דום זקופה, מה שיוצר צורה אנכית, שמעולם לא סימלה בתרבות שלנו עצירה. הסמל המוסכם לעצירה או לחסימה הוא קו מאוזן, אופקי, גם ברמזורים של הרכבות, גם בתמרור אין כניסה, גם בדגלי הסמפור של האוניות, וכך גם בידיים הפרושות לצדדים של האיש האדום המזרח גרמני".

"עושה רושם שאתם מאוד צודקים, אבל בסופו של דבר, האם לא מדובר במה שקוראים 'מסחרה', בניסיון לגרוף כסף ממכירת חולצות, גלויות ומחזיקי מפתחות? יש מי שיטען שדווקא אתם, המזרח גרמנים, הפכתם להיות הקפיטליסטים הכי גרועים שיש. אתם הולכים כל הזמן בתחושה שאתם צודקים, שאתם אמנם עושים כסף אבל אתם לא באמת מושחתים אלא יש לכם איזשהו צדק פנימי שהוא טוב יותר מהצדק הפנימי של אנשים אחרים, כשבסופו של דבר, אתם מושחתים לא פחות, ואולי אפילו יותר".

"זו תמיד טענה שיוכלו לטעון נגדנו, אבל לא כל כך מעניין אותי להילחם בה. מי שמתייחס בציניות למה שאנחנו עושים, שום דבר לא ישכנע אותו אחרת".

"ובכן, בוא נדבר קצת על המצב אצלנו, על המנדט שכפי ששמענו בחדשות ניתן לוועדת הרפורמה לבדוק את נושא הרמזורים להולכי רגל. האם גם אתה היית אומר שאנשי הרמזורים שלנו הם גברים אשכנזיים סטרייטים מן המעמד הבינוני-גבוה?"

"תראי, דלית, לא הייתי מאפיין אותם בדיוק במילים האלה. אלה הן דמויות חסרות מין, מין לא במובן המיני אלא במובן הרחב. עכשיו, מה שקורה זה שבאופן מוזר, דמויות חסרות מין הופכות כמעט באופן אוטומטי לייצוג של המעמד השליט, הן סופחות וסופגות את התכונות שלו. כלומר, כאן זה יכול להיות אולי גברים אשכנזיים ממערכת הביטחון, בארצות הברית זה יהיה אולי פרוטסטנטים ממוצא אירי, בהאיטי זה יהיה האליטה דוברת הצרפתית וכן הלאה. התכונות האלה שלהם לא נמצאות באמת בתמונה, אבל דווקא בגלל זה כל מה שחסר בתמונה מושלם על ידי תמונת המראה של ההגמוניה התרבותית".

"אתה הבאת לאולפן ספר שראה אור בגרמניה ועוסק בנושא אנשי הרמזורים, וכולל גם תמונות של אנשי רמזורים במקומות שונים בעולם".

"כן, זה ספר שיצא ב- 1997 בהוצאת אוֹילֶנְשְפִּיגֶל בעריכתו של מרקוס הֶקהאוזן, ואנחנו יכולים לראות פה כמה דוגמאות של אנשי רמזורים מן העולם, שצילמו ריינר שטיינהארט ועורך הספר, מרקוס הקהאוזן. כאן אנחנו רואים את שלושת אנשי הרמזורים שדיברנו עליהם בהקשר של גרמניה: האיש המזרחי, האיש המערבי, והאיש האירופי החדש..."

"כן, רק אם תוכל לכוון את התמונות למצלמה שם..."

"כן. פה יש לנו דוגמה מעניינת מקנדה. כאן אין הבדלי צבעים, שתי הצורות הן בצבע לבן, אבל לעומת האיש ההולך שהוא סטנדרטי, אם כי מעניין שהוא הולך לכיוון ימין ולא לכיוון שמאל, לעומתו הסימון לעצירה היא דווקא יד, אותה יד של תמרור עצור. פה יש כאן עוד שתי דוגמאות מעניינות מפולין, שאין בהן משהו מיוחד אבל האנשים שם מאוד חביבים, מין ילדי חייזרים כאלה, גם כן שמנמנים. פה, בסלובקיה, האיש האדום מאוד מעניין כי הוא לא מצמיד את הזרועות לגוף ולא פורש אותן, אלא עומד כמו שמגגה בטלן כזה עם ידיים רפויות. כאן יש לנו עוד דוגמה יפה מאביניון בצרפת, ששם יש שני אנשים עומדים ושני אנשים הולכים בכל רמזור. זו אגב עוד דרך לפתור את הבעיה של שטח התאורה. ולסיום, דוגמה יפה אחרת מבלגיה, עם גבר ואישה, שניהם עומדים או הולכים כמו בני אצולה מגונדרים, ואני לא אתפלא אם הוא במקור בן למשפחת כורי פחם דוברת צרפתית מבּוֹרינָאז' והיא דוברת פלמית מהמעמד הגבוה של אנטוורפן".

"טוב, הארת את עינינו בכמה עניינים. תודה רבה לך, סשה המרמן..."

"רק אם תרשי לי עוד משפט אחד לסיום?"

"כן, רק בקצרה אם אפשר".

"תראי, אני חושב שאין צופה אחד בבית שלא שם לב שאת מבואסת מזה שהגעת היום לאולפן עם משקפיים, ועוד עם משקפיים לא הכי יפים בעולם. לא משנה מה קרה היום לעדשות המגע שלך או למה לא יכולת או לא הספקת לשים אותן, הבעיה היא שרואים שאת פחות נחמדה, פחות נינוחה, וזה באמת חבל. הרי בכל מקרה רואים אותך, גם אם היית מתה להיקבר מתחת לשולחן או שהתוכנית כבר תיגמר, וחבל שאת לא מחייכת, לא מתבדחת, אלא משדרת קוצר רוח ועצבנות. תחייכי קצת. תאמיני לי, אין דבר יותר שובה לב מאישה חביבה עם משקפיים מצחיקים, שיודעת גם לצחוק על הדברים, לקחת את הדברים בפרופורציה".

"תודה רבה לך, סשה המרמן, חבר הוועד להצלת אנשי הרמזורים. כאן מסתיימת עוד תוכנית של 'בוקר טוב עולם'. ניפגש כאן, מחר, באותה השעה, עם עוד סיפורים שעושים את העולם".


תמונות: © Eulenspiegel, 1997.

סיפורים קצרים ברשת

א.ב. לוי /// שי כהן /// שרון ארובס /// יפעת מרטון /// עפרי אילני /// יפתח אשכנזי /// יאיר אור /// חיים קדמן /// אבי פלדמן


אוב ת.ד. 20559 תל-אביב 6120402