המועדון    הוצאת אוב    סיפורים קצרים    פרויקט אנאנ    קריימת'ינק - הראלדו    מאמרים    מפת האתר
א.ב. לוי

אופי הכלה

ביושבי באחת מההרצאות האלה עם השקופיות בחושך ובעלטה גמורה, משהו לא ממש חשוב, נזכרתי במשקפיים העצומות שאותן אני חובש לפעמים, ובסוגי הכובעים השונים שיש לי להחליף ביוצאי לעולם שבחוץ.

בעודי מתלבט בחושך, באיזה כובע עלי לבחור, בחרתי במשהו שפליתי מתוך התיק, כובע מהוה במקצת עם גדילים, שהתאים למשקפי הפלא הדהויות שלי.

ביוצאי החוצה עברתי כמובן על פני השומרים המוסלמים שחיטטו בתיקי והוציאו משם ספר קטון. כשהם שאלוני מה פירוש אמרתי להם אללה וואכבר וגם אללה אי לה וואלָלָה, וכך הם צחקו ועזבוני לנפשי. בעודי מתלבט האם הכובע הוא הכובע הנכון, ראיתי מחזה מוזר: במסדרון האוניברסיטה בתוך תא זכוכית מאלה המשמשים לאחסון ספרים עתיקים ישבו שני ילדים צעירים מנומשים ואדמוניים, שניהם דתיים כשרים עם כיפות בצבע כתום גם כן.

האחד כבן עשר והשני כבן שמונה או שבע. הקטון מביניהם קורא בקול רם מתוך ספר התורה והגדול מחכה לטעות כלשהי שתיווצר כדי שיוכל לתקנו. וכך בתוך תא הזכוכית עשו את מלאכתם נאמנה.

בהמשך אותו התא היה תא נוסף מזכוכית באותו גובה ורוחב, ובו היו רק ספרים פתוחים למחצה עם אותיות עבריות עתיקות. מלפני צעדה מיכל ובעלה, מיכל עם שערותיה השחורות הנוטפות משומן שאותן חלמתי ללקק ולמשמש מימים ימימה.

שאלתי את מיכל ואישה לפירוש ההתנהגות המוזרה של השומרים המוסלמים, ואולי כדאי לי להחליף את כובעי לכובע אחר, שתואם יותר את משקפי הפלא שלי. אולי לכיפת חסיד ברסלב גדולה ולבנה עם גדיל שמתנוסס בקצה. או אולי לכיפת זמש שחורה.

בעוד ממשיך אני ומתלבט פלטה מיכל תשובה נמהרת ומנומסת ואצה לה לצרכיה. לאחר שהלכה סובבתי את ראשי ימינה וראיתי - הנערים נעלמו. לאן הם נעלמו?

הורדתי את משקפי הפלא, שאיתם כידוע אינני רואה דבר, וסרקתי את השטח. מעבר לפרגוד השחור, שמאחוריו עומדים השומרים המוסלמים, צצו ארבע זוגות עיניים סקרניות, ולפני שהספקתי לבחון את העניין ביתר דקדקנות, ארבע זוגות רגליים עמדו כבר לפני. שני הנערים נשענו אחד על השני וחייכו. הם עישנו ציגרטות מהסוג הזול. מה אתם עושים? - שאלתי.

הם צחקו. מה פירוש? ראית מה אנחנו עושים!

ומאיזה זרם אתם ביהדות? - שאלתי.

ענה לי המגודל מבין שניהם: מהזרם המפגר.

מהזרם המפגר? - שאלתי. כן, מהזרם המפגר, הוא ענה.

פירוש הדבר שאתם מפגרים?

השניים ברחו בחזרה לפרגוד השחור. אנחנו מפגרים?! - זעם המגודל - איך אתה לא מתבייש?!

חס ושלום, אמרתי. חושב אני שעבודתכם עבודת קודש היא, מפיצים את היהדות באופן כל כך זורם. אך לא אתה הוא שאמרת שאתם מהזרם המפגר?

המגפֵּר! - אמר הקטן מבין השניים, כאילו בכדי לפייס. המגפֵּר! אנחנו, הסביר, מזרם המגפֵּר, אנחנו משכונת המגפֵּר שבירושלים.

אה! - נרגעה רוחי - כמובן! שכונת המגפר שבירושלים ואנשי זרם המגפר שגרים בה הם זרם מוכר ביותר ביהדות.

שאלתי את שניהם איזה כובע או כיפה, חושבים הם, מתאים לי יותר. ואם הם רוצים מיץ ממני.

הם לא ענו, חזרו מאחורי הפרגוד השחור. המשכתי למדוד מול תא הזכוכית הריק את הכובעים. בבואתי השתקפה, לא כמו שהיא משתקפת במראה אלא קצת אחרת.

מאחורי הפרגוד כנראה, אינני יודע, צצה דמות לימיני, גבר מזוקן אדמוני עם כיפה גדולה סרוגה, מעין אף מנומש שכזה, חולצתו לבנה נקייה. בירכתי אותו לשלום והצגתי את עצמי בשמי. מאחוריו צצו הנערים, אמרו זה אבא וגם ראש הישיבה.

בירכתי אותו על שני נערי התפארת שהוא גידל, ובצד, בלחש, שאלתי: ייתכן שלגדול מהשניים ישנה בעיה בהגייה של מילים מסוימות?

האב אמר: כן, כמובן, זו בעיה ידועה. המשכנו את השיחה הלבבית, וכמובן ששאלתיו לדעתו איזה כובע מתאים לי יותר. הוא אמר שיש לו לתת לי כובע שאוהב, אני צריך לבוא אליהם לירושלים. ובנוסף הוא סיפר לי בגאווה לא מבוטלת: הגדול אמנם מתקשה בהגייה, אך הוא יהיה רקדן שעיר בעוד כמה שנים.

עכשיו איבדתי לגמרי את סבלנותי ושאלתיו: מהיכן יודע אדוני את מידת שעירותו לכשיגדל?

לא שעירותו! - חייך המגפר הגאה. צעירותו!

הייתי לגמרי נבוך ומבולבל. צעירותו? רקדן צעיר? זה מה שאדוני התכוון לומר?

לא הבנת חביבי, אמר לי ראש ישיבת המגפר. אצלנו המגפרים אין משמעות: צעיר ושעיר זה אותו הדבר בדיוק.


© כל הזכויות שמורות למחבר.

סיפורים קצרים ברשת

א.ב. לוי /// שי כהן /// שרון ארובס /// יפעת מרטון /// עפרי אילני /// יפתח אשכנזי /// יאיר אור /// חיים קדמן /// אבי פלדמן


אוב ת.ד. 20559 תל-אביב 6120402