המועדון    הוצאת אוב    סיפורים קצרים    פרויקט אנאנ    קריימת'ינק - הראלדו    מאמרים    מפת האתר
חוברת שהופצה ב- 1 במאי 2003

מה זה קפיטליזם (מנקודת מבט אנרכיסטית)


בחוברת צנועה זו אנחנו מנסים להבין את החברה בה אנחנו חיים, הלא היא החברה הקפיטליסטית, באמצעות תיאוריה קוהרנטית. במקום לאפיין אותה באפיונים שונים ונפרדים זה מזה (תחרותית, חשדנית, גזענית, וכו'), אנחנו מנסים להבין מה התהליכים שמאחורי כל המאפיינים הללו (הצבר הון). התיאוריה מאפשרת לנו להבין טוב יותר גם מה דורש שינוי (הכל) וכיצד (מהפכה חברתית, אלא מה?). אין לנו כאן כוונה לבסס את התיאוריה על עובדות ולהציג טיעונים משכנעים להצדיקה, אלא רק להציג את הדברים כפי שאנו רואים אותם.

קפיטליזם

שורש החברה הקפיטליסטית הוא בצורת הסחורה. ב-'סחורה' אנחנו מתכוונים לכל מה שבני-אדם מייצרים לא בשביל לצרוך אותו בעצמם, או בשביל לענות ישירות על צורך של קהילתם, אלא לצורך חליפין. לאחר שהסחורה תיוצר יש למצוא לה קונה. הקונה והמוכר יתמקחו על מכיר הסחורה, כאשר המוכר מעוניין אך ורק במה שהקונה יתן לו תמורת הסחורה, ואילו הקונה מעוניין אך ורק בסחורה עצמה. אין להם שום עניין זה בזה מעבר לתוצאות החליפין. ליוצר הסחורה אין שום עניין בערך-השימוש שלה, במה שניתן לעשות בה, אלא רק בערך-החליפין שלה, במה שניתן להשיג עבורה. עם זאת, לכל סחורה חייב להיות ערך-שימוש כלשהו עבור מישהו, אחרת איש לא היה נותן עבורה דבר.

אנחנו חיים בחברה בה שוררת צורת הסחורה - כלומר, חברה בה כמעט כל מה שבני-אדם מייצרים לובש צורה של סחורה. אך קפיטליזם אינו חברה בה אנשים שווים עובדים כדי לייצר סחורות אותן יוכלו להחליף בסחורות אחרות לשימושם האישי, או בכסף אותו יוכלו להחליף שנית בסחורות לשימושם האישי. למרות שכך נוהגים לעתים כלכלנים לדמיין את החברה שלנו, צורה כזאת של ייצור סחורות פשוט אינה שוררת כיום. בקפיטליזם רוב האנשים עובדים בשכר עבור בעלי רכוש. בין אם בעל הרכוש עבורו הם עובדים הוא אדם פרטי או מוסד היררכי, בעל הרכוש הוא לא הם. כמו שאר החברות המעמדיות שקדמו לה, החברה הקפיטליסטית מבוססת על כך שגורמים הנחוצים כדי לענות על צרכים אנושיים, בין אם אלו משאבי טבע ובין אם זוהי עבודת העבר שהצטברה לכדי מכונות, מבנים, מידע וכו' - לובשים צורה של רכוש. הגישה אליהם מותנית ברשותו של בעליהם המשתמש בהם כדי לייצר ולמכור סחורות. רכוש הוא האמצעי להפריד בין אנשים ובין הדברים להם הם זקוקים למימוש צרכיהם; בחברה הקפיטליסטית, הלא היא חברה המבוססת הן על הפרדה בין אנשים ובין אמצעי הייצור והן על ייצור סחורות - בעלי הרכוש הפרטיים, או אלו העומדים בראש מוסדות המחזיקים ברכוש, מוכרים את הסחורות שיוצרו באמצעות רכושם, בעוד ששאר האנשים מסוגלים רק למכור את כוח-עבודתם המקצועי או הבלתי-מקצועי, וכך הם אכן עושים. בגלל זה בעלי-רכוש הם עשירים וממשיכים להתעשר, בעוד שעובדי-שכר נשארים לרוב עניים.

אך הקפיטליזם אינו קונספירציה של בעלי-הרכוש העשירים כנגד עובדי-השכר העניים, הוא אינו מטרופוליס בה להיות שייך למעמד העליון פירושו לחיות בגן-עדן מושלם. זאת משום שקפיטליסטים פרטיים והמנהלים של מוסדות קפיטליסטיים אינם מנסים להרוויח כמה שיותר מרכושם כדי שיוכלו לקנות ארטיקים במכולת כמה שמתחשק להם. עבור קפיטליסטים, הסכום שנשאר בידיהם מן הכסף אותו הם מחליפים עבור הסחורות שעובדיהם מייצרים הופך למטרה כשלעצמה. אז הרכוש שלהם הופך להון.

רכוש הוא יחס-חברתי: מניעת הגישה מכל דבר כלשהו, מוחשי או רוחני, חי או דומם, כל מה שבני-אדם יכולים לתפוס כ-'דבר-מה', בין אם זה חפץ כמו נעליים או מכונת תפירה, פיסת אדמה על פני כדור הארץ, מידע שרשמו עליו פטנט, בעל-חיים מבוית, ואפילו אוויר. אנחנו רגילים לחשוב על דברים כמו כלי-רכב, למשל, בתור רכוש - הם חייבים להיות שיכים למישהו. אנחנו לא חושבים על אוויר בתור רכוש כי עד כה אף אחד לא הצליח להתנות את הנשימה ברשותו - אבל לא רחוק היום בו גם מנות חמצן ימכרו בסופרמרקטים. מה שהופך דבר-מה לרכוש אינו טבעו אלא האופן בו החברה מתייחסת אליו. הון גם הוא יחס-חברתי, הוא רכוש אשר משמש להשגת מקסימום רווחים. הרכוש לובש צורה של הון משום שבעליו אינם צריכים לעבוד יותר בשביל לייצר יותר סחורות כדי להרוויח יותר - בשביל זה הם שוכרים כוח-עבודה של אנשים שאין להם רכוש; ומשום שאת הסחורות הם אינם מחליפים במצרכים לשימוש מיידי, אלא בכסף אותו ניתן לצבור ולהשקיע.

כדי למנוע פגיעה ברווחים זה של זה, קפיטליסטים יתאחדו לקרטל, אם הם לא מאוחדים כבר במונופול. הם גם יפעילו את כל השפעתם על המדינה כשהדבר אפשרי ונחוץ. קפיטליזם מוצג בדר"כ כרוח היוזמה החופשית והתחרות ההדדית, למרות שההון תמיד היה מרוכז בידי מעטים עוד משחר הקפיטליזם; אפילו האמנים המומחים (אשר אינם קפיטליסטים) של ימי-הביניים היו מאוחדים בגילדות שהיו בעלות מעמד מוסדר עם המדינה של זמנם. אז מה הבעיה בשביל מספר מצומצם של מוסדות המיועדים למיקסום רווחים להסתדר ביניהם בשביל... למקסם רווחים?

ציינו שסחורות עונות על צרכים של אלו שקונים אותם. אז מה הבעיה שקפיטליסטים (פרטים או מוסדות) רוצים למכור כמה שיותר מהן? ובכן, מה שאנשים צריכים או רוצים תלוי בסיטואציה בה הם מצויים. אדם עם חכה אינו צריך לקנות דגים, הוא יכול לדוג אותם בעצמו. מנע ממנו חכה והרי לך הזדמנות עסקית נהדרת. כך ניתן למנוע מאנשים תחבורה ציבורית זולה ונוחה כדי לאלץ אותם לקנות מכוניות פרטיות ממנועות על דלקים מיוצרים מנפט; אפשר לדאוג למנגנוני התיישנות במכשירי חשמל שונים כדי שהם, אהם, יתיישנו; אפשר להפעיל לחץ פסיכולוגי על צרכנים לרכוש מוצרים שונים באמצעות פרסומות בכל מקום, וגם לארוז את המוצרים באריזות קטנות מדודות ומפתות כדי שקל יהיה להכניס אותם לסל הקניות; ואפשר גם לעודד סכסוכים ומלחמות כדי למכור לצדדים הלוחמים נשק ותחמושת; ואם שוכבים במחסנים הרים של מזון ותרופות אלו לא ינתנו לרעבים ולחולים אם אי אפשר למכור אותם להם במחיר רווחי. וזהו רק צד אחד של המטבע - הצד השני מכוער לא פחות. כדי שהרווחים מן הסחורות יהיו גדולים יותר, צריך להקטין גם את עלות הייצור שלהן ככל האפשר. בשביל זה הם יעצבו מקום עבודה טוטליטרי שיסחוט מן עובדי-השכר כל שניית עבודה שהם משלמים עבורה; והם לא יעשו דבר המגדיל את עלות הייצור כדי לצמצם או למנוע פגיעה אקולוגית הנגרמת במהלך הייצור, כי מכיר הפגיעה באקולוגיה לא מתורגם לסכום כספי.

אכן, כלכלה המבוססת על ייצור סחורות קפיטליסטי מספקת באופן מעוות כמה צרכים אנושיים, תוך גרימת כמות אדירה של עבודה חסרת-תועלת (חסרת-תועלת מנוקדת המבט שמחפשת את הדרך הקלה ביותר לענות על הצרכים והרצונות שלנו), בכך שהיא מונעת מאנשים לספק את הצרכים שלהם בעצמם במסגרת קהילה. הכלכלה בחברה הקפיטליסטית היא אינה הכלכלה שלנו שנועדה לענות על צרכינו, אלא כוח מעלינו שדורש מאיתנו לענות על צרכי הכלכלה ועל צרכי המדינה. כך הקפיטליזם הופך עבור רבים את מה שהיה יכול להיות חיים, למאבק קיום מול רעב, מחלות וטרור, ועבור אחרים הוא מאפשר קיום מובטח של שגרת עבודה לחוצה, טלוויזיה בערבים ובילוי מאולץ בסופשבוע, בצד הסכנה המתמדת של מוות משעמום.

זאתי לא כל התמונה. רכוש וכסף (שהוא גם סוג של רכוש וגם סוג של סחורה) אינם מתקיימים בחלל ריק, באופן טבעי. כדי שכמות הכסף בשימוש תישאר כך שניתן יהיה להשתמש בו ככסף יש צורך בגוף שידפיס את כל הכסף וימנע מאחרים לעשות זאת. כדי שרכוש ישמר בידי בעליו (המרוחק ממנו לעתים) והגישה אליו תימנע ממי שאינו מורשה ע"י הבעלים, יש צורך בכוח. מאחר ובעלי רכוש אינם מעסיקים בדר"כ שכירי חרב כדי להגן על רכושם, תפקיד זה כמו גם תפקיד שמירת ערך הכסף מופקד בידי המדינה. המדינה במהותה היא מונופול על השימוש באלימות, מונופול הדרוש לקיומו של מסחר בטוח. אך המדינה אינה רק שופט חיצוני שתפקידו לשמור על חוקי המשחק הקפיטליסטי: להגן על רכוש, להנפיק כסף ולאפשר לבעלי ההון לצבור הון. המדינה תמיד מעורבת באמצעות פרוטקציוניזם של השקעות, מכסים גם וחוקים ספציפיים. המדינה משרתת את האינטרסים של בעלי הון וקבוצות הון בעלי השפעה מבית ומבחוץ, משום שאלה נפגשים עם האינטרסים של קרייריסטים פוליטיים שברצונם בתפקיד גבוה ככל האפשר במסדרונות השלטון, ושל פונקציונרים המסתפקים רק במשרה נוחה, יקרה וריקה מתוכן. האינטרסים של פוליטיקאים קרייריסטים ושל אנשי העסקים המקורבים נכנסים לקטגוריה של 'האינטרס הלאומי'. זה מגוחך לדרוש הפרדה בין הון ושלטון, משום ששלטון במהותו אינו קיים כדי לשרת את האינטרסים של אנשים פשוטים, אלא לדכא אותם למען אלו של בעלי העוצמה.

כדי להבין מהי המדינה אפשר לחשוב על הפשע המאורגן. מאפיות גובות באיומים מיסים מבעלי עסקים קטנים אך גם מגנות עליהם מכנופיות מתחרות ומהפשע הלא מאורגן. המאפיה גם מפעילה את העסקים שלה, כולל עסקים חוקיים, וגם סוחרת עם עסקים שונים אשר עושים שימוש בשירותיה המונופוליסטים בתחום הפשע המאורגן. ההבדל העיקרי בעצם בין מדינות מודרניות ובין מאפיות, מלבד בגודל, הוא שהראשונות מנפיקות תעודות אזרחות ומקיימות בחירות סמליות פעם בכמה שנים, מה שקרוי לעתים דמוקרטיה.

אידיאולוגיות קפיטליסטיות

אידיאולוגיה היא מערכת של רעיונות שנועדו לשלוט באנשים, במקום רעיונות שאנשים מחזיקים עבור עצמם. אנרכיזם זה התיאוריה והפרויקט של שחרור האנושות מכל סוגי הדיכוי, ולכן חלק חשוב מעבודתם של אנרכיסטים היא להפריך את האידיאולוגיות השונות, כלומר להיאבק בדיכוי מחשבתי. את האידיאולוגיות השונות המגנות על המערכת הקפיטליסטית ככלל, אך גם משרתות גורמים שונים בתוכה, אפשר לחלק בגדול לארבעה:

1. כלכלנים ניאו-קלאסיים, 'ליברלים', טוענים כי קיימים חוקי כלכלה אשר לפיהם אם המדינה תניח לבעלי ההון לצבור הון ללא הפרעה, ללא מיסים על רווחי הון, ללא הלאמות, ללא חוקי עבודה, והכי חשוב: ללא קצוות סעד וללא דמי-אבטלה - אז היא תיתן למשק לעשות את שלו והיד הנעלמה תדאג שלכולם יהיה טוב יותר בזכות הצמיחה. יכול להיות, אך הצמיחה עליה הם מדברים היא צמיחה קפיטליסטית בה מייצרים יותר מותרויות לעשירים, יותר פרסומות, יותר מכוניות פרטיות, יותר כלי נשק ויותר זיהום. טוב אולי לעסקים אבל לא לנו.

2. רוב הכלכלנים המרקסיסטים, 'סוציאליסטים', מנגידים את 'חוק הערך' או 'האנרכיה של השוק' אל 'חוק התכנון' של מדינת העובדים. הם מאמינים שהמדינה הינה מוסד דמוקרטי או שניתן לערוך בו דמוקרטיזציה כך שישרת את כלל ציבור העובדים, ובאמצעות שליטת המדינה בכלכלה גם האחרונה תופעל לטובת כלל הציבור. אך כמו הניאו-קלאסיים, אותם מרקסיסטים טועים לחשוב כי השוק הינו מערכת כאוטית של תחרות חופשית, ומתעלמים מן המציאות של כלכלה הנשלטת ע"י תאגידים מונופוליסטיים בעיקר. הבעיה בשוק אינה הכאוטיות שלו כביכול, אלא היותו מבוסס על ייצור סחורות. גם מיזמים מולאמים חייבים להמשיך לקנות כוח-עבודה ולמכור את תוצרתן במחיר רווחי על כל הכרוך בכך; אין כאן מקום להתערבות דמוקרטית - הם פשוט עושים עסקים. המדינה יכולה אומנם לסבסד מיזמים לא רווחיים ולהטיל הגבלות שונות על התחרות, אבל היא גם חייבת לעודד את מנהלי המיזמים המולאמים למקסם רווחים כדי שאלו ימשיכו להיות יצרניים, אחרת הכלכלה תתמוטט, או שהמדינה תתמוטט, כפי שאכן קרה לבסוף בברה"מ לשעבר. כך ניתן להבין את 'הטעויות הביורוקרטיות' שהייתה ידועה בהן כנובעות מאותו אי-הגיון (או ההגיון הפנימי) של הצבר הון. כלכלה המבוססת על ייצור סחורות ועבודת-שכר אינה יכולה להתחמק מחוק הערך באמצעות החלפת רכוש פרטי בורגני או רכוש מונופולי תאגידי ברכוש מונופולי של המדינה. מה גם כי איננו מאמינים כי מדינות, שתפקידן להפעיל אלימות נגד העם, יכולות להיות בשליטה עממית באמצעות שיטות בחירות שונות, תכופות ככל שיהיו. לכן קפיטליזם-של-מדינה אינו פחות קפיטליסטי או יותר מתקדם מאשר קפיטליזם-של-תאגידים. אומנם ישנה מדינת הסעד (קיינסיאניזם בגרסה האמריקאית, סוציאל-דמוקרטיה בגרסה האירופאית) אשר מעניקה תמיכה לעניים חינם אין-כסף על-מנת להשיג יציבות חברתית, אך זוהי אינה תוצאה של החלטות אשר התקבלו על-ידי פוליטיקאים נבחרים הממהרים לקחת עליה קרדיט, אלא תודות למאבקי עובדים ארוכים ולרוב גם אלימים. כעת כשהעובדים אינם תוקפים את ההון, בעלי ההון תוקפים את מדינת הסעד.

3. טענותיהם של כלכלנים מצליחות אולי לשכנע כמה אנשים מבולבלים בגלל התחכום הפסדו-מדעי שלהן, אך אינן נוגעות לרוב הגדול של האנשים. המערכת האידיאולוגית אשר החזיקה את החברות המעמדיות לאורך ההיסטוריה הייתה הדת. בגלל האמונה כי כוח מטאפיסי כלשהו מצווה על העני להיות כנוע, לעבוד קשה ולהסתפק במועט, ועל העשיר להיות נדיב וטוב, אסור לאיש לעשות משהו למען עצמו אלא רק להתפלל ולחכות לביאת המשיח. בעולם העתיק דתות תמיד היו אמצעי השליטה של מעמדות של כוהנים או כמרים; כיום, כשממסד הדתי הוא חלש יחסית, מפנה הדת את מקומה לאידיאולוגיה מודרנית ומתאימה יותר לקפיטליזם המודרני, אל הלאומיות.

4. אם הדת מבוססת על אמונה בקיומו של אלוהים אשר יש לעשות כמצוות כוהניו, לאומיות מבוססת על אמונה בקיומן של אומות, קשר טבעי לכאורה בין קבוצות שרירותית של אנשים אשר יש לעשות כמצוות מנהיגיהן. לאנשים המשויכים ללאום אפשר תמיד למצוא כמה קווים משותפים כמו רצף גיאוגרפי או מדיני עליו הם יושבים, שפה ראשונה משותפת, תרבות משותפת, תווי פנים דומים או דת משותפת, אך אלו למעשה אינם קיימים אצל רוב העמים (בטח לא אצל העם היושב בציון), או שהם נכפו על חלקים מהם באמצעות רדיפה נגד תרבויות ודתות שאינן תואמות את ההגמוניה הלאומית. בכל אופן, קווים משותפים אלו שאפשר למצוא בתוך לאומים שונים אינם מהווים שום הצדקה לנאמנות או קשר מיוחד כלפי אותה קבוצה. לאומיות היא מניפולציה, היא כלי מוצלח למצדי של שלטונות קיימים או שלטונות לעתיד לאחד אנשים שונים סביב האינטרסים שמאחורי האינטרס הלאומי, שהוא אף פעם לא האינטרס שלהם. אחדות לאומית שיחקה תפקיד מכריע בגיוס תמיכה למהפכות התעשייתיות-קפיטליסטיות, ובדיכוי (השבת הסדר) כל סיטואציה במהלך מאתיים השנים האחרונות שהיה לה סיכוי להתפתח למהפכה אנטי-קפיטליסטית. לכן צדק אמרסון כשאמר כי הפטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל.

מאנטי-קפיטליזם לאנרכיזם

ידוע כי אנרכיסטים מאמינים כי המדינה הינה בלתי-נחוצה ובלתי-רצויה ולכן שואפים לבטל אותה. המדינה היא כאמור מונופול על אלימות, אך חברה ללא מדינה - אנרכיה, אינה מרמזת על הפיכת האלימות לנחלת הכלל, אלא על חברה בה אנשים מתקשרים זה עם זה מרצון ללא כפייה. אנחנו לא רוצים לבטל את המדינה כדי לנהוג כמוה בעצמנו, כך שבמקום שהמדינה תגן על רכוש, רכוש יהיה תלוי בכוח הזרוע של בעליו; כך שבמקום שמדינות ילחמו אלה באלה, תחליף אותן מלחמת כנופיות. אנחנו רוצים לבטל את המדינה ולחיות באנרכיה כדי שניתן יהיה לעשות שימוש מושכל ואחראי במשאבי הטבע ובהצטברות עבודת העבר לצורך פרויקטים ללא מטרות רווח, כחלק מקהילה שוויונית בה כל חבר נותן לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו - קומוניזם במובן המקורי של המילה. פירוש הדבר, לצד ביטול המדינה - ביטול כל המדינות בעולם, כל המשטרות והצבאות ובתי-הכלא - גם ביטול הרכוש וצורת הסחורה, לרבות הכסף, עבודת-השכר וכל סוג של מסחר.

אנו מבינים היטב כי חברה בה אנשים עובדים יחד זה עבור זה ומוצאים בחבריהם עניין מעבר לכמה הם מוכנים לשלם להם אינה אפשרית במצב של מחסור חמור בו עבודה קשה נדרשת ואין מספיק מזון, בגדים ובתי-מחסה כדי לספק את הצרכים הבסיסיים של כולם. אך בעולם מיוצרים כבר כיום מספיק מזון ובגדים כבכמויות שיספיקו לכל בני האדם מעל ומעבר אם רק היו מחולקים באופן הגיוני. אנשים החיים בחברה המבטיחה להם את כל צרכיהם הבסיסיים לא ימהרו לדרוש מחבריהם, כך אנו מאמינים, כי ימלאו גם גחמות קשות לסיפוק. ובאשר לעבודה, אם נפתר מכמויות העבודה הבלתי-נחוצה הנדרשת על-ידי הקפיטליזם, ואם נארגן את העבודה הנותרת באופן לא-כפייתי כך שכל אחד יוכל לעסוק במגוון של פעילויות בתחומי העניין שלו, בלי בוסים ומפקחי עבודה מעליו, ובעיקר - נבטל את האנטגוניזם בין עבודת כפיים ועבודה שכלית כך שכולם יוכלו לעסוק בשניהם - 'עבודה' כזו תוכל להיות משחקית יותר, ולא רק שאנשים יעשו אותה בהתנדבות - היא תהיה חלק בלתי נפרד מהחיים החברתיים.

במסגרת קהילה שתומכת בחבריה לא תהיה סיבה לאנשים לגנוב ולרמות, ובהתנהגויות אנטי-חברתיות בודדות ניתן יהיה לטפל בלא החזקת ארגוני שיטור. קהילה כזאת חייבת להיות על בסיס רצוני של המשתתפים בה, ולא על בסיס מדינה אשר תוכל רק לשמש כלי עבור ביורוקרטים לניצול הקהילה לטובתם והפיכתה לעבדות חדשה. לכן אנרכיה חייבת להוביל לקומוניזם וקומוניזם לאנרכיה.

אך אנרכיה וקומוניזם אינם אידיאל או תוכנית לכפות על המציאות, אלא תנועה אמיתית המורכבת ממחוות ופעילויות שאינן רק דחייה של העולם הקפיטליסטי אלא גם ניסיון לבנות משהו אחר. כאשר מתבוננים ביחסים היומיומיים בין בני אדם מחוץ לכלכלה - הם אינם מורכבים מחליפין. כשחברים עושים משהו ביחד הם לא מתחשבנים כמה כל אחד בידר את האחר וגם לא מסדירים את היחסים ביניהם באמצעות סמכות חיצונית, משום שהיחסים ביניהם הם מטרה כשלעצמה. כשילדים, בני נוער ובוגרים נפגשים בקביעות במגרש משחקים בשעות שונות ומארגנים בו קבוצות וטורנירים, הם אינם מכריזים כי המגרש הוא של אחד מהם, ואין יזם שכולם צריכים לשלם לו כדי שיארגן עבורם את המשחקים. זאתי רק דוגמה קטנה לקהילה זעירה ולא רשמית - דוגמאות אפשר למצוא גם בקבוצות מקומיות הנפגשות בקביעות כדי לבשל יחד או לטפח גינת נוי משותפת. מעבר לכך, קיומם של ארגונים התנדבותיים ללא מטרות רווח, כאלו שאינם מאורגנים באופן היררכי כדי לשרת אינטרסים ממשלתיים או של תורמים מיליונרים אלא הם פרויקט משותף של כל המתנדבים - מה הם אם לא חלופה חיה לקפיטליזם והמדינה?

קהילה אנרכית אינה מתפתחת לה מעצמה בתוך החברה הקפיטליסטית, מפני שכל הזמן הדרוש כדי לבנות חיים אחרים נתפס ע"י עבודת-שכר וההחלמה ממנה, ומפני שכמעט כל אמצעי היצור הדרושים ליצירת קהילה הם בחזקת רכוש בידי מוסדות היררכיים. אך פוטנציאל לבניית חברה חדשה אנחנו מוצאים גם בתוך הכלכלה הקפיטליסטית עצמה, בפעילות-העצמית של עובדי-שכר נגד ההנהלות שלהם, נגד העבודה שאין להם שליטה עליה. פעילות-עצמית של עובדים אינה תנועת העבדים 'הרשמית' של ועדי עובדים מקורבים להנהלות ושל מפלגות העובדים המעוניינות בהחזקת השלטון בשמם. כוונתנו לפעילויות שכל עובד-שכר נוקט לעתים לבדו או בקבוצה קטנה, עבור עצמו ובניגוד לרצון ההנהלה, כמו היעדרויות וחבלות, אשר מתפתחות לעתים לשביתות מחלה, שביתות פרא ואף, לעתים רחוקות אומנם, להשתלטויות על מקומות העבודה, פתיחתם לציבור או הרצתם בחינם. ארגוני העובדים הרשמיים, החוקיים מתוך הסכמה של הקפיטליסטים, הם לעתים בעלי סדר-יום משלהם, כלומר של הקרייריסטים והפונקציונרים שלהם, אך הם בעיקר אמצעי שליטה נגד פעילות-עצמית של עובדי-שכר שהיא מסוכנת כל-כך לקפיטליזם.

במהלך מאה וחמישים השנים האחרונות נוצרו סיטואציות שונות בהן אנרכיה וקומוניזם היו לתנועה המונית בעלת סיכוי להפוך למציאות קבועה. כך הייתה הקומונה הפריסאית של 1871; מועצות העובדים האיכרים והחיילים ברוסיה 1905; המועצות והוועדות המפעליות ברוסיה 1917, לפני שהושלטו על-ידי הבולשביקים ורוקנו מתכון; הקולקטיבים החלקאיים בספרד בשנים 1936-1939; מועצות העובדים בהונגריה 1956; וועדות הפעולה ותנועת הכיבושים בצרפת במאי-יוני 1968. אלה רק דוגמאות מועטות להתקוממויות עממיות (כלומר מהפכות שנכשלו) אשר סימנו חלופה לקפיטליזם, שניתן ללמוד עליהן, להפיק מהן לקחים ולשאוב מהן תקווה כי עולם אחר אפשרי.

בשביל לנצח את הקפיטליזם לא צריך שכולם יקראו לעצמם אנרכיסטים. למעשה, רוב האנרכיסטים לא קראו לעצמם אנרכיסטים. רעיונות דומים לשלנו הועלו על-ידי קבוצות ותנועות שנקראו קומוניסטים שמאליים (אלה שהסוציאל-דמוקרט לנין קרא להם 'אי-סדר אינפנטילי'), סוציאליסטים חירותניים, סיטואוציניסטים, מרקסיסטים-אוטונומיסטים ומרקסיסטים-הומניסטים, ועל-ידי פרטים רבים שלא היו צריכים למצוא תיאוריה ותווית מדויקים כדי להבין שבני אדם יכולים לחיות יחד בקהילה אנרכית אם יתגברו על האבסורד הבלתי-נחוץ הזה שנקרא קפיטליזם. תפקידם של אנרכיסטים בשם או בפועל כיום הוא להשתתף בפעילויות אוטונומיות שמערערות על הקפיטליזם ומהוות לו חלופה, להעצים אותן עד כמה שאפשר ולשמור על האוטונומיה שלהן ממפלגות, איגודים, ממשלות, תורמים שתלטניים, היררכיה פנימית וכל גורם שיעביר את השליטה עליהן מידי המשתתפים בהן לידיהם של אינטרסים קפיטליסטיים. כמו כן על אנרכיסטים להתארגן בינם לבין עצמם, לדון ביניהם ובפומבי בתיאוריה אנרכיסטית, להפיץ אותה (היי! זה מה שאנחנו עושים בחוברת הזאת), ולהיאבק באידיאולוגיות השונות.

ארגון אנרכיסטי כזה לא קיים עדיין בארץ, ואם אתם מוכנים לעזור לנו בבנייתו נשמח אם תצרו קשר. אבל כן התקיימו וקיימות בארץ מספר קבוצות בעלות אוריינטציה אנרכיסטית, שלרוב סובלות אומנם משאיריות של אידיאולוגיה שמאלנית, אך הן בסיס טוב להתחלה. ספרות אנרכיסטית עברית, מקורית או מתורגמת, לא קיימת כמעט, מלבד חוברות קצרות, כי אנחנו עצלנים מדי לעבוד עליה בעצמנו ונשמח לעזרה בתחום. אך ניתן למצוא אולי כמה ספרים על אנרכיזם באנגלית וביידיש (כן כן) בספריה הקרובה לביתכם, והמון ספרים בסלון מזל, רח' מונטיפיורי 30, תל אביב, טל' 03-5601465. אם כי למען האמת רוב הספרות האנרכיסטית נוטה להיות מופשטת יתר-על-המידה ולעסוק בדיונים אתיים שלא מגיעים לשום מקום, ממש לא לטעמנו. לכמה אנרכיסטים יש גם עדיין אשליות לגבי מאבקי 'שחרור' לאומי ולגבי איגודי עובדים חוקיים, והם רואים את הביקורת על הקפיטליזם ואת הפעילות האנרכיסטית כדבר נפרד מחיי היום-יום שלהם. לכן אנרכיזם הוא נושא הדורש למידה מתוך עניין ואי אפשר לשפוט אותו על פי דעה של אנרכיסט אחד, אפילו לא לפי הדעה שלנו.

אנרכיזם בעברית על האינטרנט:

http://www.ovzap.net

http://www.shalif.com/anarchy/hebticles.html


מאמרים

מה זה ניכור? /// ביטול העבודה /// אידיאולוגיות /// מה זה קפיטליזם


אוב ת.ד. 20559 תל-אביב 6120402